יצא לי לקרוא את "אפשרות של אלימות" תוך כדי שאני מאזין לאלבום החדש של ה"נשיונל", "trouble will find me". בשיר "demons", שר הסולן (בתרגומי המפוקפק): "...אני מאוהב בסתר, בכל מי שעימו גדלתי...את דמעותיי אני מזיל מתחת למים, איני יכול לרדת הלאה...".
המילים הללו, המשדרות בדידות עמוקה, דכדוך ורגשות אהבה כלואים, התחברו היטב לאברהם אברהם, דמות הבלש המוצלחת שברא דרור משעני. הבלש המופנם והעדין, שפועל באופן מדוד ושקול עם פרצים זעירים של אימפולסיביות הוא אחת מדמויות הבלש האמינות ומעוררות האמפתיה שיצא לי להכיר בז'אנר.
בעלילת הרומן הנוכחי, השני בסדרה אחרי "תיק נעדר", אבי, שעדיין מתאושש מחקירת היעלמו של עופר שרעבי, הנער החולוני, חוקר הנחת מזוודת נפץ מזויפת ליד גן ילדים. ההשפעה הרגשית של החקירה הקודמת גורמת לו לסטות לכיוונים שנראים לעתים מוזרים לעמיתיו ומעלים אותו על מסלול חקירת היעלמות נוספת. בכך, הוא מזכיר קצת את החוקר קימו יואנטה ב"ירח קפוא", שיצא אף הוא ב"כתר", ובו קרבתו של החוקר למוות גרמה לו להיות מסוגל לחשיבה מפותחת יותר על הרוצח וכך לאיתורו. חייו הפרטיים של אבי משולבים בעלילה באופן שמעשיר אותה ועוזר לבנות מתח דרמטי.
גם גלריית הדמויות שמקיפה את אבי היא אמינה ועמוקה. החוקרת-מנטורית שלו, אילנה ליס, מדגישה ביכולת שלה לבטא את המציאות הרגשית עבור אברהם, הן את סגירותו והן את יכולתה הבינאישית שהביאה אותה לתפקיד מתקדם. דמותו של חיים שרה, שאת תפקידו לא נפרט, מפותחת מאוד ומעוררת הרבה הזדהות. או, בקיצור, משעני בונה מציאות יומיומית ראליסטית באופן מעורר התפעלות. עומקן של הדמויות והקצב המאוד מדוד גרם לי לעתים לשכוח שמדובר בספר מתח.
עוד איכויות של הסיפור הן יכולתו של משעני להשתמש במציאות הישראלית כדי להעשיר את העלילה ולא פשוט לנפנף בישראליות כפי שקורה לעתים. כמו כן, משעני מצליח לגרום לסיבוכיות יפה בקבלת ההחלטות וההיגיון של הדמויות הפועלות וגורם לקורא לחשוב למרות שנקודת המוצא של החקירה די פשוטה.
מנגד, קיים שימוש יתר בעקרון ההשהיה. כפי שהיה בספר הקודם, אחת מן הדמויות יודעת הרבה יותר ממה שאנו יודעים. אנו נחשפים לכך בשלב מוקדם, אך לא לידע שיש לדמות. זו עמדה מתסכלת כי היא משאירה את הקורא בעמדת בעל מקצוע שכליו נלקחו ממנו ולכן אינו יכול לבצע את עבודתו.
הכתיבה טובה, אך נראית לעתים מעט אקדמית בכך שקיים שימוש ברעיונות מוכרים ודמיון לפרסומים קודמים.
התעלומה אמינה, אבל דומה לזו שברומן הקודם. נדמה שמשעני גם עושה שימוש ברעיונות מוכרים כדי להניע את העלילה. למשל, בהתייחס למה שמתרחש בין אילנה ליס לאבי, המזכיר קו עלילה חוזר בספריו של הנינג מנקל (היחסים בין וואלנדר להולברג והחדירה של המציאות אליהם). אומנם מדובר בהיבט ראליסטי ואמין, אבל בסיפורת בדיונית קשה לקורא שמכיר את מנקל (המצוטט בשבחי הביקורת של "אפשרות") להתעלם מן הדמיון.
ולבסוף, ואולי חשוב מכל, חסר קצת אדרנלין, אותם רגעים שמאפיינים את ספרות המתח בהם הקורא נגרר אל הדמיוני וחווה משהו שאינו קיים בחייו האמיתיים.
אבל ההשגות הללו הן בעיקר סגנוניות ואינן פוגעות בחוויית הקריאה.
ציונים:
דמויות: 9
קצב: 7
תעלומה: 7.5
כתיבה: 8.5 לעתים מפרטת יתר על המידה אבל בסך הכל מצוינת
ממוצע: 8
בונוס/עונש: אין.
סופי: 8
רומן מתח ישראלי מורכב ומהנה, עם גיבור אמין ומעורר אמפתיה, שבדומה לקודמו, מתפקד גם כדרמה על אנשים פשוטים.
