יום ראשון, 24 במרץ 2013

עיר מקלט - ליעד שהם


המותחן החדש של ליעד שהם פורש מול הקורא עלילת מתח מורכבת, עדכנית, קצבית ומרתקת שעבדכם הנאמן קרא במהירות. עם זאת, הספר אינו חף מבעיות.

העלילה מספרת על פעילה חדורת מוטיבציה למען הפליטים אשר נרצחת בדירתה בתל אביב. בינה לבין משפחתה שוררים יחסי ניכור. טרם הירצחה היא הגישה תלונה נגד עורך דין הפרקליטות בעוון העלמה במזיד של דוח שיכול היה להציל חיים, ועל הדרך הסתבכה גם עם דמויות מפוקפקות שמנצלות לרעה את מצבם של הפליטים. במילים אחרות, יש אחלה רשימת חשודים. על החקירה מופקדת ענת נחמיאס, חוקרת צעירה, עורכת דין בהשכלתה. היא מסתייעת במנהל מרכז הסיוע לפליטים, איתי פישר, עורך דין בהשכלתו. החקירה שואבת אותם אל המארג הסבוך שבו נפגשים הפוליטיקה, עולם הפשע, המשטרה ובעיית הפליטים המורכבת וקורעת הלב.

נתחיל דווקא עם הרע. הדמויות של שהם, כמו בספריו הקודמים, מורכבות כמעט תמיד מפיסות מלוטשות מדי של המציאות הישראלית. מעשה ההרכבה טוב, אבל הדמויות אינן מצליחות להיחרט בזיכרון או לסקרן. גם הסיטואציות שבהן פועלות הדמויות בחייהן האישיים שבלוניות. הזוג שנערך לחתונה לחוץ. החבר המוחצן מהצבא שלוחץ על הגיבור הביישן לצאת לבלות עם בנות המין השני. ההורים של הגיבורים מתנהגים באופן פולני להחריד ומתערבים בחייהם. דמויות בגילאי הסבתא/סבא הן חמות ומכילות.
המציאות הרגשית בספריו של שהם צפויה מדי.
 בספר הנוכחי המצב חמור יותר. מפלס האשכנזים גבוה כתמיד, אבל נדמה גם שכל הדמויות הינן עורכי דין: הבורר של ארגוני הפשע - עורך דין, השוטרת החוקרת - עורכת דין, מנהל מרכז הסיוע - עורך דין, עורך הדין המושחת מן הפרקליטות - עורך דין (טוב...), אפילו אחד הפליטים שמוזכרים בספר  הוא - ניחשתם נכון - עורך דין. זה הזכיר לי את הוויכוח על "מלחמת הכוכבים" מול "שר הטבעות", מהסרט "clerks 2" שבו מתלונן אחד משני הגיבורים על כך שבטרילוגיה של פיטר ג'קסון כולם הולכים:"!even the trees walked in those movies".
דווקא דמויות הפליטים שאינן עורכי דין ונוצרו כנראה בהתבסס על מפגשים של הסופר עם פליטים מאריתראה היו אמינות ומרגשות. כמו כן, דמותה של הקרבן, פעילה למען זכויות האדם, אשר נחשפת לאורך החקירה, למרות היותה חד מימדית, גם היא מעוררת עניין בכך שהיא מעט שונה ומוזרה.

ונעבור לטוב. ויש הרבה ממנו.
שהם פורש את העלילה והמורכבות של מציאות הפליטים באופן מצוין. התחקיר שעשה מעורר התפעלות בעושר שלו. בזמן הקריאה אנו נחשפים למציאות הקשה באריתראה, לאופן המצלק שבו הפליטים מגיעים לארץ, וגם לקושי של המדינה להתמודד עם הבעיה המורכבת. אבל למרות עומס המידע שמקבל הקורא, חוויית הקריאה שוטפת במהירות ומאוד מהנה. בכלל, לשהם יש כישרון ייחודי לביצוע אינטגרציה אינטליגנטית של פרטים והתרחשויות, ו"עיר מקלט" הופך בזכות כישרון זה לרכבת מהירה של פעולה וחשיבה. תהליך החקירה המתואר בסיפור שוזר לתוכו את המורכבות של המניעים של כל המערכות המעורבות בעניין הפליטים באופן מושלם, הגיוני ומעניין. התפניות עשויות היטב וגם אם ניתן לזהות חלק מהן מראש, הדבר אינו פוגם בהנאה מן הקריאה מפני שהתעלומה הכוללת מאוד מורכבת ומעניינת. הקצב, הכתיבה והתעלומה המורכבת מפצים על הקשיים שהוזכרו והופכים את הספר לחוויה מהנה ביותר.

ציונים:
קצב: 9.5 מטורף.
כתיבה: 8.5
תעלומה: 9 מורכבת ומעניינת
דמויות: 6 נקודת החולשה של הרומן

ממוצע: 8.25

בונוס/עונש: שתיים וחצי נקודות לתחקיר המעמיק והעדכניות.

סופי:8.5

ספר מתח טוב מאוד שיכול היה להיות מעולה לו היה מכיל מציאות רגשית ודמויות מורכבות יותר.


יום שלישי, 12 במרץ 2013

אקווה אלטה - דונה לאון


מכירים מה קורה כשאח או אחות קטנים נכנסים לכיתה של מורה שלימדה את אחיהם הגדולים והמצטיינים. לחץ להצליח משולב בקושי לעמוד בציפיות. קשה להיכנס למקום שבו מישהו כבר הציב רף. "אקווה אלטה" הוא ספר מתוך סדרת המתח המשובחת של הוצאת עם עובד - "מתח עולמי". אני מת על העיצוב שלה, מגודל הכרך ועד הפונט והעטיפות. את רוב המשתתפים בסדרה אהבתי מאוד (דווקא מזה של יו לאורי הקומיקאי-שחקן המשובח פחות התלהבתי). לנוכח כל אלו פיתחתי ממנו ציפיות שלא התממשו לגמרי.

"אקווה" נכתב על ידי סופרת אמריקאית המתגוררת באיטליה. הספר הוא כרך בסדרה שגיבורה הוא הבלש גווידו ברונטי, המותחן המאוד איטלקי הזה, מחבר בין עולם האומנות והעתיקות לעולם הפשע האפל של המאפיה. הוא מכיל אגרטלים עתיקים, פושעים אלימים חסרי לב, בלש שהוא דמות עגולה ומשכנעת. בקיצור, על פי הכריכה זה נשמע כמו צופן דה-וינצ'י בלי הבולשיט.

העלילה נפתחת במתקפה ברוטלית על זוג נשים בדירתן. בנות הזוג הן פלאביה פטרלי, זמרת אופרה מפורסמת, איטלקית מלידה, וברט לינץ', מומחית אומנות אמריקאית המתגוררת באיטליה. צמד הגברים שתוקף אותן מאיים על ברט לינץ' כי אל לה להעיז ולקיים פגישה שתכננה, ואז מפגיש אותה עם המשמעות המילולית של שם משפחתה באופן שמעורר בקורא צמרמורת.

אל הדגל נקרא גווידו ברונטי, חוקר וותיק, איש משפחה הנשוי לאקדמאית ומגדל שני מתבגרים, ומעין לוחם בדעות קדומות. מסתבר לקורא שיש לו היכרות קודמת עם לינץ' וזוגתה ("אקווה" הוא החמישי בסדרה של ברונטי) והוא מצליח לקבל על עצמו ממפקדו את המינוי לחקירה. מקרה רצח שמתרחש לאחר התקיפה טורף את הקלפים, ומסעו של ברונטי מוביל אותו אל נבכי עולם האומנות והעתיקות ואל המקום שבו אנשים אפלים מחליטים מה הם רוצים ומשיגים את זה. לקראת סיום הספר מקבל צביון של מותחן פסיכולוגי והעימות בין ברונטי לאנשים בהם הוא חושד הופך מותח מאוד.

כמובן שוונציה מקבלת מקום מרכזי ברומן הזה, ובמיוחד תופעת ה"אקווה אלטה", הצפה של רחובות ובנייני העיר בעת גשמים חזקים. ככל שהמתח מתגבר כך גובר גם עומק המים שמציפים את הגיבורים עד לשיא הרטוב ביותר שהיה לספר מתח אי פעם.

אז מדוע יצאתי מהקריאה ברגשות מעורבים. אני חושב שהסיבה לא טמונה בתעלומה, אלא דווקא באופן שבו לאון עוסקת בנושאים שברקע. לאורך הספר אנו מתוודעים לדרך שבה גווידו מתפקד כאב לשני ילדיו המתבגרים, לעבודתה של אשתו, ליחס להומוסקסואליים ולסביות באיטליה ולזוגיות. עלילות המשנה האלה, שבדרך כלל מעשירות ספרי מתח, אינן משתלבות היטב ברומן האפלולי ומהוות מעין הפוגה כפויה מתחושת המתח שנוצרת כל אימת שהספר נוגע בעולם האפל שבו הסתבכה לינץ'. מגמה זו מתחזקת בשל העובדה שהעיסוק של לאון בסוגיות הצד די שטחי - במיוחד בהתייחסות לדעות הקדומות. עם זאת, בסך הכול מדובר בספר חביב ביותר עם תעלומה מעניינת, גיבורים עגולים ברובם וקצב מוצלח. מצד שני, אם הספר לא היה חלק מסדרת ""מתח עולמי" אולי הייתי מעניק לו ניקוד גבוה אף יותר.

ציונים:

דמויות: 8
תעלומה: 8
קצב: 8
איכות כתיבה: 7

ממוצע: 7.75

בונוס/עונש: אין

סופי: 7.75

מותחן שכמעט היה טוב מאוד אבל הוא רק בסדר.