יום חמישי, 15 בנובמבר 2012

אחות - רוזמנד לאפטון


מה קורה כשמחפשים אחרי מישהו באופן נואש, מתחקים אחר כל צעד שלו, בוחנים כל היבט של חייו כדי להצליח לחשוף את נסיבות היעלמותו? מה קורה כאשר המישהו הזה הוא בן משפחה קרוב, אח או אחות? ספר המתח החדש של רוזמנד לאפטון משיב על השאלות הללו באופן מרתק.

העלילה מספרת על ביאטריס (אראבלה, בשמה הראשון והבלתי שמיש), המחפשת אחר אחותה, טס. לאחר שביאטריס, המתגוררת בארצות הברית - אבל מתאפיינת במידה הגונה של מלאנכוליה בריטית - שבה מחופשה עם בן זוגה היא מגלה כי אחותה, שהייתה בהריון מתקדם נעלמה.
טס שונה מביאטריס כאדם. יש לה אופי חם יותר, פתוח יותר, ניו אייג'י. כזה שמעורר אצל הציניקנים גיחוך במבט ראשון, וספקות באשר לדרכם, במבט שני. בין האחיות קיים קשר אמיץ. אבל היעלמותה של טס מעמיקה את הקשר הזה, שהופך עכשיו חד סטרי.
לאפטון, כותבת מאוד אינטליגנטית, יצרה סיפור שבו כדי לגלות מה קרה לאחותה, ביאטריס צריכה גם לצלול עמוק יותר אל תוך חייה של טס. להכיר גם את הפרטים הקטנים. פרחים אהובים, קשרים שוליים בחייה, מחשבות ומניעים. להכיר הכל. חשיפת חייה של טס משנה גם את ביאטריס שבמסגרת התעלומה מנסה להבין מי העלים את אחותה - האם היה זה המאהב הנשוי שלה? הבחור המוזר שפיתח עמה מערכת יחסים לא מוגדרת וכנראה רצה להיות המאהב שלה, ואולי בכלל מדובר בקנוניה.

באופן ייחודי שלא רואים בהרבה ספרי מתח, עלילת המשנה ב"אחות", הייתה בעיניי מעניינת יותר מן התעלומה. השינוי שמתרחש באישיותה של ביאטריס הפך להיות מרתק יותר מגורל התעלומה עצמה. לאפטון המוכשרת יכולה להאשים בכך רק את עצמה. יכולתה לכתוב על אבדן ועל השינויים המתרחשים בעקבותיו, ולנהל במקביל תעלומה מותחת טובה, הופכים את הספר לחוויה מהנה מאוד.

הדמויות אמינות מאוד. מרשימה מכולן היא טס, שנחשפת מבעד לאירועים ולדבריהם של האנשים שהיו בחייה. ביאטריס מהווה מעין תמונת מראה שלה, קרירה, פסימית, ובמיוחד, סטרילית ביחס לאחרים, ומנגד, שקולה, זהירה ומדודה באופן שמאפשר לה להתמודד טוב יותר עם האירועים הקשים שפקדו את אחותה. גם אמן של האחיות, המאהב, הפסיכיאטר ועוד דמויות הן אמינות ומוצלחות, ובעיקר, מעניינות.

הנקודה הבעייתית בשבילי הייתה ליטוש היתר. לאפטון, נכתב בכריכה האחורית, הייתה תסריטאית של ה-BBC במשך שנים רבות. אני חושב שיש לכך קשר לזה שכל מחשבה או רגש של ביאטריס מבוטאים בצורה טובה מדי. היות שהספר כתוב כמכתב ארוך שנכתב בשטף רגשי אל אחותה הנעדרת, הייתי מצפה לקצת יותר חספוס בכתיבה. עניין נוסף הוא התעלומה. אומנם מורכבת. אבל בסה"כ די שגרתית, ולעתים מחווירה אל מול העושר שבהתפתחות היחסים בין ביאטריס לאחותה, והשינויים שחווה ביאטריס. אבל אל תתנו לנקודות הללו למנוע מכם ליהנות מהספר המצוין הזה.

ציונים:

דמויות: 9
כתיבה: 9
קצב: 8
תעלומה 7.5

ממוצע: 8.375

בונוס/עונש: נקודה ורבע על העומק הרגשי והעדינות שבסיפור, ועל הטוויסט הלא צפוי בסופו.

סופי: 8.5

ספר מתח אינטימי ונהדר בעל מבנה מעט מוזר. מומלץ מאוד.

















יום חמישי, 8 בנובמבר 2012

מגרה וסוחר היין - ז'ורז' סימנון







לקרוא את סימנון זה כיף. לבקר אותו זה לא. זה כמו משחק חוץ נגד הקבוצה הכי טובה בליגה. המציאות שהוא יוצר לוכדת את הקורא בתוכה. כמו שאומרים בסרטי פעולה פעמים רבות - you're in my house now bitch. בקיצור, מגניב לקורא וקשה למבקר.

סימנון עצמו הוא סופר מיוחד. חריג בנוף הספרותי עד כדי חייזרות. הקריירה שלו יכולה לייצג קריירה מכובדת של דור שלם של סופרים. יבול של 80 עמודים ביום. מעל מאה רומנים. ואינספור דמויות ממשיות, מוחשיות, שנוצרו יש מאין בראשו ומשם עברו אל מכונת הכתיבה. במידע שיש עליו ברשת עולה כי חייו הרומנטיים היו גם הם סוערים כמו החיים שהוא יצר שוב ושוב בספריו.

גם בארץ סימנון מייצר עניין ועבודה רבים. הוא מתורגם ע"י שתי הוצאות - עם עובד והקיבוץ המאוחד - שאליהן הצטרפה לאחרונה גם הוצאת מודן. רוב התרגומים הם של כרכים הכוללים בתוכם שני רומנים.

הספר שלכבודו נתכנסנו - "מגרה וסוחר היין" - שבתוכו סיפור נוסף, "מגרה והרוצח", הופיע במסגרת סדרת חשד של הקיבוץ המאוחד. ספרי מגרה מתמקדים בבלש הספרותי של סימנון שהופיע לאורך עשרות שנים והפך ליישות ספרותית שמקבילה לשרלוק הולמס והרקול פוארו בהיקף ההופעות הספרותיות, ושונה מהן בדמות של הבלש. מציאותית, אינטואיטיבית, אנושית, מרירה-מתוקה. בקיצור, מורכבת. מגרה הוא חוקר בתחנת משטרה פריזאית. נשוי, ללא ילדים, מזה שנים רבות לגברת מגרה. עימה הוא הולך לקולנוע, מדבר על עבודתו, מתקוטט מעט ומתפייס. הוא חי בעידן שבו לחוקר מותר בצהריים לעצור לשתות בירה בבראסרי.  או אפילו שתיים. תחתיו מתפקדים מספר בלשים שמקבלים ממנו יחס חם ועבודה מרובה. מגרה הוא בלש חכם, הוא אינו חושש להתנסות במהלכי חקירה בהתאם לאינטואיציות שלו, והוא אינו שופט מראש את נחקריו. הוא רק חותר לאמת. לאירועים שקרו.

הכרך הנוכחי הוא כנראה אחד האחרונים בחקירותיו של מגרה. הוא נכתב בסוף שנות ה-60. בשני הרומנים, דמותו של מגרה מרגישה מעט עייפה, מהמערכת, מהעבודה ואולי גם קצת מהחיים. אבל מגמה זו מתוארת בעדינות רבה. בכלל, סימנון הוא אומן של עדינות, והדבר מגביר את עוצמת המציאות שהוא יוצר. 

בשתי התעלומות מתמודד מגרה עם מקרי רצח המתרחשים בחברה הגבוהה. בראשון, נרצח סוחר יין מצליח, אדם דורסני בעל אישיות חייתית ורשימת שונאים שהייתה יכולה למלא גיליון נייר טואלט. בשני נרצח בן טובים צעיר ומסוגר, מבודד ושקט. בן למשפחה עשירה. החקירות של מגרה מרתקות כתמיד. הוא נעזר בגדוד הבלשים שלו כדי להאיר כל פינה חשוכה בחיי הקורבנות, עד שהוא חושף את חייהם באופן מלא. באחת הסצנות המרגשות בסיפור השני, בהלוויית הקורבן, מחבר מגרה באופן יפהפה בין מותו של הצעיר להרגליו (הקלטת שיחות במקומות ציבוריים), ומעמיק מאוד את ממשיותו של הקורבן בעיני הקורא. הכיוון הספרותי הזה - בו הקורבן נחשף לעומק - שונה ממרבית ספרי המתח, בהם הקורבן הוא מעין "עזר טכני" שמוציא את החקירה לדרך. לפעמים נדמה שמגרה לא מפענח רצח, אלא מכיר את הקורבן ואת חייו, וכפועל יוצא מגלה גם מי הרוצח.

ולסיום הערה קטנה על דמות הרוצחים בשני הסיפורים. מבלי להסגיר יותר מדי, אפשר לומר ששני הרוצחים הם אנשים המתקיימים "מחוץ למציאות". סימנון מתאר באופן שובה את הניכור הרגשי שחווים רוצחים במנוסה ואת השינויים המתרחשים בתפיסתם.

ציונים:

כתיבה: 10תמציתית, אמינה ובוראת מציאות.
דמויות: 10 אין הרבה שיודעים לכתוב דמויות אמינות ומעניינות כמוהו.
קצב: 8
תעלומה: 8

ממוצע: 9

בונוס/עונש: בונוס של חמש נקודות על החיבור המצוין בין שני הסיפורים לכרך אחד מוצלח והרמוני.

סופי: 9.5

סימנון, כהרגלו, מספק רומני בילוש ברמה אחרת של כתיבה, דמויות, ומציאות עד כדי חוויה וירטואלית כמעט. מומלץ מאוד. מאוד.