ר' זה רצח - קן ברואן

ג'ק טיילור רוכב שנית. יאי. הפעם הוא מחפש שני רוצחים. אחד רוצח צוענים, והשני רוצח ברבורים. זאת לאחר שהוא שב מתקופה קצרה בלונדון. לא היה לו מה לעשות שם אבל הוא חש שזה יהיה לא מכובד לחזור מוקדם מדי. הוא לא רוצה להרגיש שמסתכלים עליו כאילו חזר עם הזנב בין הרגליים. או, כמו שהוא אומר את זה - עבר המון זמן מאז הפעם האחרונה שבה הוא הרשים מישהו. עבר יותר זמן מאז הפעם האחרונה שבה הרשים את עצמו.

טיילור חוזר לגלאווי שבאירלנד חמוש בעוד קצת ניסיון חיים, שני חברים חדשים ובאהבתו הקבועה לרומנים, לשירה ולמילה הכתובה בכלל. העלילה מתמקדת כאמור במקרי הרצח, אבל גם בחיים האישיים של דמויות שפגשנו כבר בספר הקודם, כגון ג'ף, כוכב הרוק המזדקן שהפך לבעלים של בר וברנדן פלוד, השוטר שחזר בתשובה. גם אמו של טיילור צצה מדי פעם. 

כפי שקורה בדרך כלל אצל ברואן, ובניגוד למתרחש בספרי מתח אחרים, התעלומה משמשת יותר כרקע לשרטוט של תמונות מחייו האפלים, מרירים ולעיתים, לרגעים, מתוקים של טיילור ומחייהן של דמויות המשנה. מהקריאה בספר הנוכחי (עוד אחד אמור לצאת לקראת החגים) הבנתי למה אני כל כך אוהב לקרוא על טיילור - זה בגלל שהוא יודע ללכת חבל דק, כזה שמפריד בין קול לקול מדי ומעצבן, בין רגיש לבכיין, בין מנוסה ללאה וקהה חושים. דמותו האוהבת והקשוחה של טיילור מהלכת כל הזמן על החבל הזה, ולא צריך לפחד לרגע שהוא יפול.

ציונים:

דמויות: 8.5 טיילור כהרגלו ממגנט, והיתר אמינים ומעניינים.

קצב: 9

תעלומה: 7 כרגיל, הצד החלש יותר.

כתיבה: 8.5

ממוצע: 8.25

בונוס/עונש: שתיים וחצי נקודות להתרחשויות בסיום שמלמדות מדוע לטיילור צדדים אפלים באישיותו, ומדוע לפעמים נדמה שהוא מתעלם מן הדברים הנוראיים ביותר. 

סופי:8.5

רומן אפלולי ונעים, כמו חתול של ארכי-נבל.

שקרים - ג'יימס סיגל

"שקרים" הוא ללא ספק אחד המוצלחים שקראתי בזמן האחרון.

הוא מהווה תוספת מכובדת מאוד לסדרת "מתח עולמי" של הוצאת עם עובד. סדרה עם אחוז פגיעות גבוה מאוד. שני הג'יליאן פלינים וגם ה-יו לאורי שקראתי בה היו מוצלחים. במיוחד שני הראשונים. גם פורמט הכיס המגניב, והעיצוב האדמדם של הספרים הופכים את הסדרה לבעלת זהות ייחודית. כיף להחזיק את הספרים הללו ביד. קל לקרוא אותם באוטובוס (לגבי הנוכחי, אני אפילו יכול להעיד שקל לקרוא אותו גם בעמידה באוטובוס עמוס, אם יש לכם מוסיקה טובה ברקע) ולסטודנטים, אין שום בעיה להסתיר אותם כשמקשיבים להרצאה משעממת.

בקיצור, עם עובד מקפידים על רמת גימור גבוהה גם בז'אנר המתח בו לא הרבו לגעת במהלך השנים (הייתה להם בעבר סדרה נוספת של ספרי מתח. לא יצא לקרוא מהם).

וזה נחמד.

אז מה יש לנו כאן. טום וואל, עיתונאי שבדה מליבו סיפורים מסמרי שיער – על תחרויות התנגשות הנערכות בעיר, ועל רופא שמפוצץ מרפאות הפלה ומתקשר באנגרמות – שהפכו לכתבות בדויות, מסתבך בתעלומה אמיתית לשם שינוי. ואולי בעצם לא?

קשישה בת 100 שאת יום הולדתה הוא נוסע לסקר במסגרת עבודתו במקומון שאליו הצליח להיכנס למרות עברו המפוקפק, טוענת שבנה שב מן המתים לאחר שנהרג באסון טבע חמישים שנה קודם לכן. חייל הלום קרב מעירק נהרג בתאונה אבל חוזר הביתה. אינסטילטור עושה ביקור בית ומשחק עם וואל תופסת.

וואל מנסה לעקוב אחר האירועים ולקשר ביניהם, כשברקע שיטפון איום שקיפד את חייהם של 892 בניה של עיירה קטנה הסמוכה לעיירה שבמקומון שלה הוא עובד. בתור רמאי לשעבר, וואל מתקשה להוכיח את אמיתותן של טענותיו הן לדמויות המקיפות אותו, והן – וזה ללא ספק הצד החזק של הספר – לנו הקוראים.

הקריאה בספר הזכירה לי, באווירה, את "טייק א וולק און דה וויילד סייד" של לו ריד. וואל שהסתבך בעבר ברמאויות, עובר בספר תהליך בו הוא מנסה להאמין לעצמו, מול הנטייה להאמין שהוא משקר, כנראה מפני שהפנים את הכעס של קוראיו בעבר. לכן, גם אנו הקוראים המזדהים עמו (בסה"כ הוא בחור מאוד נחמד), מתקשים להבין - האם המתרחש הוא אמת או בדיה? אולי משהו באמצע? ההליכה בצד האפל הזה, שבו לא ברור אם אנו ניצבים מול דמיון או מציאות מעניקה לחוויית הקריאה ערך מוסף מאוד גדול.

בנוסף, הנטייה של וואל לחשיבה אסוציאטיבית תורמת לכך שהספר הזה הוא ללא ספק "מזון מהיר" מצוין (0 קלוריות!). ריפיון אסוציאטיבי הוא סוג של הפרעת חשיבה שבמקרה החמור שלה, הדובר פולט "סלט מילים" לא ברור. במקרה הטוב נוצר מופע סטנד-אפ מופרע. משהו כמו המופעים הישנים של רובין וויליאמס (לקוראים הצעירים – להבדיל מרובי וויליאמס). לטום וואל יש חשיבה אסוציאטיבית בדיוק ברמה שבה כיף לדלג אתו מנושא לנושא. החשיבה שלו תומכת ביצירת התחושה האפלולית-מעורפלת ששורה על הספר ועל הקורא, ומעניקה לו קצב מהיר שקל לזרום אתו.

פתרון התעלומה מתוחכם. לא ארחיב עליו. ההומור עובד, ואמריקה של ימינו - סהרורית ושבעה, קפיטליסטית עד מוות אבל גם פטריוטית בדרכים מוזרות - מתוארת נהדר.

ציונים:

דמויות: 8.5

קצב: 9.5

תעלומה: 8.5

כתיבה: 9

ממוצע: 8.87

בונוס/עונש: נקודה נקודה שלוש על המקוריות שבכתיבת מותחן שבו פתרון התעלומה האמיתית מעניין לא פחות מפתרון התעלומה הפסיכולוגית ולהיפך. וגם על סצנת הפתיחה מילדותו של וואל שמתארת במעט מאוד מילים הרבה מאוד על התפתחות האישיות שלו.

סופי: 9.

נסיעה סהרורית, קצבית ומשעשעת בצד האפל של המציאות שאתם בפירוש חייבים לעצמכם.

3 שניות - אנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום

"3 שניות" הוא מותחן נוסף בגשם כבד של מותחנים סקנדינביים שמומטר עלינו לאחרונה. גם הוא עוסק בעוולות חברתיות. גם הוא חלק מסדרה בה מככב בלש עקשן מאוד. שמו אוורט גרנס. אם הבנתי נכון מהמידע ברשת, "3 שניות" הוא הספר החמישי בסדרה. הוא זכה במספר פרסים, כולל פרס ה"דאגר" הבינלאומי.

הספר נכתב על ידי עיתונאי חוקר ועבריין לשעבר שחזר למוטב והיום עובד עם נוער בסיכון.

העלילה עוסקת בחקירת רצח שבוצע בדירה בשטוקהולם במהלך עסקת סמים. על החקירה אחראי אוורט גרנס. בלש משטרה בכיר, דיכאוני, ובעל התנהגויות מעט ביזאריות. בהתחלה הוא עובר כתמהוני. אבל לאט לאט מתרגלים אליו.
מנגד, מסופר סיפורו של פייט הופמן, עבריין לשעבר שהפך למודיע משטרתי ולבעל משפחה צעירה - אישה אוהבת ושני ילדים - המנסה לחדור אל מעמקי המאפיה הפולנית ששולחת זרועות תמנון אל שוק הסמים בבתי הכלא של שבדיה. זה שוק מאוד מבטיח - מסתבר שהסמים בכלא נמכרים במחיר משולש. המפעיל של הופמן מלווה אותו בתהליך החדירה לכלא מלא אסירים מסוכנים בו יצטרך לשרוד כדי להצליח בחדירה לארגון האלים. אווירת הכלא מתוארת בספר באופן שסוחף את הקורא פנימה.

שני הסיפורים משתלבים מהר מאוד זה בזה והספר נכנס לקצב מהיר כבר בעמודים הראשונים.

נתחיל עם החלקים הטובים בספר. העלילה מאוד מקורית. סיפור החדירה אל הכלא והעיסוק בתפקיד של חפרפרת מבצעית מאוד מעניין ומותח. העיסוק במנגנוני הברחת הסמים משכנע ומרתק. חלק מהקטעים ממש מפתיעים - שימו לב לשימוש המקורי בפרחים. ברור שניסיונם של שני המחברים תורם רבות לאותנטיות ולעניין שיש בספר.
עוד דבר שמועבר היטב הוא אווירת הכלא הקלסטרופובית. זו הופכת עוד יותר מאיימת כשהיא מתוארת מנקודת מבטו של מודיע שחייב לשמור על זהותו בסוד.

אבל עדיין, יש כמה חלקים שאינם עובדים היטב.

עלילת חקירת הרצח מעט צפויה. בכלל, קיים פיצול בין הקטעים שבהם הופמן, החפרפרת, פועל - בהם המתח גבוה מאוד - לעומת החלקים שמתארים את עבודת המשטרה, המעט שגרתית שאז הנאת הקריאה נשענת יותר על המוזרות הבינאישית בה מתאפיין גרנס ופחות על עבודת החקירה.

נקודה חלשה נוספת היא הכתיבה. אומנם שניים כתבו את הספר הזה, אבל הם שכחו לקחת איתם סופר. הרבה מן התיאורים בספר מרגישים "פלקטיים", או מוכרים מדי. אחת לכמה עמודים אחד הגיבורים מתבונן מבעד לחלון ומקנא בדרי העיר השלווים בעוד הוא מצוי בסערת רגשות. המהלך הזה מוכר מאוד ונעשה בו שימוש עודף שממש פוגם באמינות של הספר. הפשעים ועולם הפשיעה אמינים יותר מעולמן הפנימי של הדמויות בגלל השימוש בקלישאות. גם רמות הפתוס קצת גבוהות מהרגיל בחלק מן הספר. ההרגשה שלי הייתה שכותב מעודן יותר היה יכול להפוך את הספר למשהו הרבה יותר מוצלח.

בסך הכול, די מעניין ושווה קריאה לדעתי. צריך לפרגן להוצאת "סלע" על הגיוון בכותבי ספרי מתח. אחרי קן ברואן האירי המגניב, מתווספים אלינו שני הכותבים השבדים הללו ומכניסים אותנו לעולם המעניין של סמים וחפרפרות. מעניין מה עוד יתורגם (יש ספרות מתח יפנית? זה יכול להיות מעניין...).

 ציונים:

תעלומה: 9 פחות לתעלומה ויותר לעולם הפשע המורכב.
דמויות: 7.5 הדמויות אינן אחידות ואמינות לגמרי, אבל דמותו של החפרפרת והאפיזודה האמינה בכלא מאזנות את התמונה.
כתיבה: 6.5 לא הצד החזק של הספר (גם התרגום לא מושלם - אולי כי מבוסס על תרגום אנגלי).
קצב: 8.

ממוצע: 7.75

בונוס/עונש: שתיים וחצי נקודות לתיאורים המעניינים של תהליכי הברחה, האזנה חשאית ועוד.

סופי:8.

מתאים לחובבי "אוז" בעלי סובלנות לכתיבה שאינה מצליחה לעמוד באותה רמה כמו המתח.