יום שישי, 13 באפריל 2012

מ' זה מוות - קן ברואן


אני מחבב את הוצאת "סלע". הוצאה של ספרי מתח קלילים. מתורגמים ומקוריים. נתקלתי בה פעם ראשונה כאשר המו"ל ביקר בחנות הספרים בה עבדתי כדי לקדם את ספרו. כמו כל הוצאה קטנה שלא יכולה להרשות לעצמה למכור ארבע במאה, אני מאחל לה שתצליח לשרוד.

את הספר הקודם של ההוצאה שביקרתי לא אהבתי. "השועלה" של קן ברואן לא היה מוצלח בעיני. הדמויות היו מן ערבובייה לא מובחנת של שוטרים מופרעים. התפניות הרבות היו צפויות. לא הבנתי מדוע קן ברואן הוא סופר מצליח כל כך. למעשה, שניים מספריו שטרם קראתי - "בליץ'" ו"לונדון בולווארד" - עובדו לסרטים עם כוכבי אקשן דרג שני כמו ג'ייסון סטטהאם וקולין פארל.

"מ' זה מוות", ששמו בשפת המקור THE GUARDS, הבהיר לי מדוע ברואן הוא כזה סיפור הצלחה.

בספר הנוכחי, שהוא חלק מסדרה בה מככב ג'ק טיילור, שוטר לשעבר, אלכוהוליסט ומעין חוקר פרטי בהווה ברואן נוקט קו אחר.פחות תפניות. פחות דמויות מרכזיות. יותר כתיבה מושחזת. ומים מאוד עמוקים בכל הנוגע לחייו האישיים של הגיבור.
קשה שלא להתאהב בדמותו של ג'ק טיילור. אלכוהוליסט, איש ספר, מודע לעצמו, עצוב, שמח, ובעיקר, חד כתער בתפישתו את המציאות.

כמעט כל דיאלוג בספר נקרא בשקיקה, ואחד השיאים הנוגים ללב הוא דווקא מונולוג קצר (ע"מ 95 והלאה) שבו מספר הגיבור כיצד ספרים מהווים עבורו הכרח בדיוק כמו אוכל ושתייה ושתייה אלכוהולית.

העלילה צנועה. אם שאיבדה את בתה פונה אל טיילור כדי שיוכיח שמותה של הבת לא היה התאבדות. טיילור נעזר בחברו, סאטון, בחור מטריד בעל מאפיינים פסיכופטיים  בולטים כדי לפתור את התעלומה. הסיפור פשוט. אבל הדרך הרגשית שעובר הגיבור היא מאלפת, עצובה, מצחיקה ומטרידה. בין אשפוז בבית חולים לחולי נפש לראיון עבודה אצל מי שתוקף אותו בתחילת הספר טיילור מפזר הגיגים מצחיקים ועצבות דוקרת בדיוק כמו שבלש פרטי צריך לעשות.

הדבר היחיד שאפשר לומר לרעתו של הספר היא שהוא נגמר מהר מדי. אחרי שעתיים של קריאה מצאתי את עצמי בוהה פתאום בכריכה האחורית. סוף מפתיע.

לשמחתי תורגם כבר ספר נוסף בסדרה "ר' זה רצח", מעניין מה שמו באנגלית...

ציונים:

כתיבה: 8.5 כתיבה רזה וחדה
דמויות: 9 מיעוט הדמויות והעומק שלהן מאפשר לברואן להראות מה הוא יודע
תעלומה: 6
קצב: 9

ממוצע: 8.125

בונוס/עונש: חמש נקודות בונוס על אהבת הספרות והשירה שעוברות לכל אורך הספר בצורה מקסימה.

סופי: 8.625

בוק-נואר מושלם
מומלץ מאוד




יום רביעי, 11 באפריל 2012

משפט חוזר - ליעד שהם


משפט חוזר הוא המותחן השלישי של ליעד שהם שאני קורא. לפני קראתי את "מספר חסוי" ו"מסדר זיהוי". חוויית הקריאה שעימה יצאתי משני האחרונים הייתה מתסכלת מאוד. מצד אחד, שהם יודע לבנות תעלומות מפותלות ומעניינות שזזות בקצב מסחרר. מצד שני, דמויותיו נוטות להיות פלקטיות וארץ-ישראליות במובן הקלישאתי של המילה.

ההרגשה הייתה קצת כמו לשתות יין מובחר ליד שניצל תעשייתי שכבר התקרר.

לשמחתי, דווקא ב"משפט חוזר", שאם איני טועה נכתב בין "מספר" ל"מסדר" שהם מצליח גם לייצר דמויות די אמינות וניתנות להזדהות ולצמצם את הפער שבין איכות ואמינות הדמויות לתעלומה.
אני חושב שזה נובע מכך שהפעם הוא בחר גיבור מבוגר יותר, שחייו האישיים מורכבים יותר מאלה של הצעירים שבדרך כלל מובילים את המותחנים המהירים שלו.

רובי ברגר הוא סניגור. גרוש+2, בן 55. הוא מקבל ביקור מצעירה בשם דנה לביא. אביה עצור מזה שנים בעוון רצח של צעירה אחרת. על ערש דווי, סבתה של דנה לוחשת לה כי עליהן לזכות את האב מהפשע שבעוונו הורשע, מפני שהוא לא ביצע אותו. זו נקודת המוצא של המותחן, משם שהם מפתח עלילה מעניינת, גם אם מעט דידקטית ביחס לעולם המשפט העברי והסיכויים הנמוכים לעריכת משפטים חוזרים בישראל וגם ביחס לבדיקות גנטיות בתחום המשפט הפלילי. בתעלומה המורכבת נשזרים גם פשעים נוספים, סחיטה, חטיפה וארגוני פשע.

לבסוף, יש לציין שבולט כי דמותו של סנדק הפשע המקומי קרויה פיני הלוי, בעוד יתר הדמויות מתהדרות בשמות כמו עילאי גור, רובי ברגר,  דנה לביא ודב גולדשטיין. סוציולוגים ושאר אנשי מדעי החברה בוודאי יזקפו גבה. אולי ידרשו משהם לכנות את ספרו הבא "חשבון נפש".

ציונים:

דמויות: 7.5 דמויות מבוגרות מיטיבות עם שהם
תעלומה: 8
כתיבה: 7.5
קצב: 9

ממוצע: 8

בונוס/עונש: אין

סופי: 8
אינטליגנטי, חביב ומהנה